בס"ד
חיזוק יומי... ה' טבת

  *מעט אכפתיות כלפי האחר

שעת לילה מאוחרת. ירון הלך במהירות ברחוב החשוך אל תחנת האוטובוס. כולו תקווה לא לפספס את האוטובוס האחרון הביתה.

כשחצה את הסימטה ראה אדם יושב על כיסא גלגלים. פנה אליו האיש וביקש: "סליחה, אדוני, האם תוכל לקחת אותי לתחנת אוטובוס?"

ירון הציץ בשעונו. יש לו עוד שתי דקות. הוא התלבט לרגע, אך גם ידע שלא יוכל לנהוג אחרת. הוא הסיע את האיש, וראה מרחוק את האוטובוס מגיע לתחנה.

"רוץ אחריו" ביקש האיש. ירון עזב את האיש ורץ לכיוון האוטובוס. כשהגיע אמר לנהג: "בבקשה, חכה עוד רגע! יש כאן עוד מישהו על כיסא גלגלים שצריך לעלות".

הנהג הסתכל על ירון ואמר: "איני יכול לחכות, אתה רוצה לעלות?"
הסתכל ירון באיש שנותר רחוק וסימן לו לעלות, אך ירון אמר: "לא, אני לא עולה בלעדיו".

הנהג לא חשב פעמיים, סגר את הדלת והמשיך בנסיעה. ירון חזר אל האיש וטייל עמו מעט בקרבת התחנה.

לפתע, אוטובוס נוסף הופיע בקצה הרחוב. "בחורים, אתם רוצים לעלות?" שאל הנהג.

"כמובן" שמח ירון, "חשבתי שהאוטובוס הקודם היה האחרון".

"גם אני חשבתי כך, עד שראיתי אתכם מחלון ביתי" אמר הנהג. "הבנתי שהוא לא האוטובוס האחרון. אחריו אני בא באוטובוס המהיר לאסוף את אלה שאכפת להם מאחרים…"

כולנו אחים, אומנם שונים אנו אחד מהשני אך אנשים אחים אנחנו.

לעיתים קשה לנו לוותר בשביל האחר, ואם נוותר, נעזור ונסייע יתכן שנפסיד, יתכן והתכנונים שלנו לא ייצאו לפועל.

אם נחליט בדעתנו שהאחר הוא אני, שהוא זה בעצם אתה, נוכל בקלות לוותר מעצמנו למענו, לומר מילה טובה, לתת חיבוק, עידוד ומאור פנים. ברגע שנעשה זאת נוכל אנו לחולל מהפך ביומו של האחר, בשבוע שלו ולפעמים לחולל מהפך בחייו...

באמצעות חום ואכפתיות ניתן לפתור בעיות רבות, התפקיד שלך הוא להושיט יד, לחמם את יד חברך ולהביא אותו לשינוי, להערכה עצמית ולצבירת כוחות...

אדם שאיכפת לו מהאחר, יוצר חומת מגן ואיכפתיות כלפיו מלמעלה... (רונן קרתא)

*יום טוב, ובשורות טובות*
*לגאולת והצלחת עם ישראל ברחמים רבים. אמן!*