בס"ד                     

פרשת אחרי-מות - קדושים             

חינוך ליושר
 

"וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט: וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם: לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ:" 

(ויקרא י"ט, ט'-י"א)

סמיכות פסוקי מתנות עניים לאיסורי גניבה ושקר מעוררת למחשבה.

חמדת הממון היא מהכוחות החזקים הפועלים בנפשו של האדם, ועל כן אומרים חכמים כי המילה "כסף" משמעותה השתוקקות – "נכסוף נכספת לבית אביך" (בראשית ל"א, ל'), "נכספה וגם כלתה נפשי" (תהילים פ"ד, ג'), במובן של רצון חזק ועז ביותר.

האדם החושב כי בעזרת הרכוש והכסף יהיו חייו טובים ומאושרים, נכסף, מתאווה ומשתוקק להשיגו, ולשם כך יתאמץ וישקיע את כל מאודו, ולצערנו, אף בדרכים שאינן ישרות.

כאן מציבה התורה דרישה חד משמעית ליושר והגינות. אין שום היתר להשיג את הממון שלא ביושר ובמשפט אמת!!! גם אם הכסף מיועד למטרות נעלות.

נשאלת השאלה: כיצד מתמודדים עם התכונות הלו? כיצד מצליחים לרסן אותן ולהתגבר עליהן? הלא כבר חכמינו אמרו: "גזל ועריות נפשו של אדם מחמדתן" (חגיגה י"א).

העצה היא: אדם המתרגל לתת לזולת, ואף לוותר על רכוש וממון שלו, בונה בעצמו כוח הטבה ונתינה. כך יוכל האדם להתייחס לרכוש הזולת נכון, ולא לחפש דרכים להשיגו ולהביאו אליו בדרכי גניבה, שקר ומרמה.

גם בזמננו, שאין כולם עוסקים בחקלאות, ואין מקיימים מצוות אלו, יש מצות נתינת צדקה, עשיית חסד וכדומה שאדם חייב לתת משלו לזולת.

אם כן, מצוות נתינת המתנות לעניים מרגילות לויתור. רכוש אשר עמל בו האדם, והוא קשור אליו, הוא נותן ממנו לעני, לגר, ליתום ולאלמנה חסרי כל, כך לאט-לאט יתרגל האדם להיות מהנותנים ולא מהנוטלים, והזהירות ברכוש וממון הזולת תהיה לו טבע שני – לא יגנוב, לא ישקר ולא יעשוק.

ולואי ונלך בדרך זו, אזי תשתפר איכות חיינו מאוד מאוד.

שבת שלום!

הרב יוסף ברוק

אם אהבת את הדברים, העבר אותם לחבריך